בעיניה של אישה: השקפה חסידית על תורת חיים

פרשת בראשית - להפוך את הבריאה לאור

בדברי הפתיחה הדגישה נחמה את חשיבותה של השיחה העומדת להילמד - השיחה השניה על פרשת בראשית, בכרך י' של לקוטי שיחות. היא הוסיפה שהיא כבר לימדה שיחה זו שבוע קודם, בכינוס השלוחות באמריקה. כמו כן היא הביעה בקשה מיוחדת: כל מי שנהנתה מלימוד השיחה, שתבטיח (בלי נדר) ללמוד אותה עם עוד חברה, או עם בעלה, או אפילו עם ילדיה הבוגרים.

בפרקי אבות נאמר שהעולם נברא בעשרה מאמרות. הראשון בהם הוא "ויאמר אלוקים יהי אור". מכיוון שה' ברא את העולם בעשרה מאמרות, לא יותר ולא פחות, ברור שכל אחד מעשרת המאמרות הוא הכרחי לגמרי. יתר על כן, כל אחד מעשרת המאמרות מייצג שלב נוסף של התפתחות. לפי זה, הסדר שבו הם נאמרו, תוכנן היטב. הדברים לא קרו באקראי. היה סדר מכוון שבו הם נאמרו. הסדר שבו נאמרים דברים בתורה, גם הוא תורה! במלים אחרות, לא רק מתוכן הדברים שבתורה, אנו לומדים לקח מעשי, אלא אפילו מן הסדר שבו נאמרים הדברים. לאור העקרונות הנ"ל, שואל הרבי את השאלה הבאה: מדוע נברא האור לפני כל השאר? כאשר ה' החליט לברוא את העולם המופלא הזה, עם בליונים ומליונים של דברים, מדוע בחר לברוא את האור תחילה? זכרו שגם התוכן וגם הסדר חשובים הם. "אה", אולי תאמרו, "זה ברור - כי האור הוא כל כך חשוב". ושואל הרבי עוד, "מסכים אני, האור חשוב, אך למי הוא חשוב?"

ממבט ראשון נגיע למסקנה שהאור שימושי רק לאותם יצורים המסוגלים לראות, או להשתמש באור בדרך זו או אחרת. האור רק מגלה את מה שכבר קיים. כולנו יודעות שאילו היינו מזדמנות לביהכנ"ס הזה ממש, באמצע הלילה בחושך גמור, היינו מגששות את דרכנו לאט לאט כי אנו יודעות שיש פה ספסלים, שולחנות וחפצים אחרים, ואנו חוששות להיתקל וליפול. כל מה שצריך הוא נורה אחת קטנטונת, ופתאום נרגיש בטוחות: הנה רואים את המעבר, רואים את השולחן. ובכן מה עשה האור? האם הוא שינה משהו? האם הוא הוסיף משהו? שום דבר! הוא רק הראה את מה שכבר היה שם קודם לכן. אולם עתה, מאחר שיודעות אתן מה בחדר, אתן חשות בטוחות. במונחים החסידיים זה נקרא "גילוי".

שואל הרבי: מכיוון שתפקיד האור הוא לגלות, מה ערכו של האור כשאין שם שום דבר להאירו ולגלותו? לשם מה היה צריך לברוא את האור ביום הראשון לבריאה כשעדיין לא היה שום דבר אחר? ולא רק שלא היה שום דבר לגלותו, אלא שגם לא היה שם אף אחד שיראה את הדברים המגולים.

כשהייתי קטנה, אני זוכרת שאבי היה נוהג לומר, "כבי את האור, אין לי עניין לפרנס את חברת החשמל. אם את בחדר ומכינה את שעורי-הבית, בבקשה, אך אם את יוצאת מן החדר כבי את האור!" אין טעם לשלם עבור החשמל כאשר אף אחד אינו משתמש באור. ובכן האור חשוב רק אם מישהו משתמש בו, וכשאין משתמשים בו יש לכבותו! אז מדוע הדליק ה' את האור ביום הראשון לבריאה? הרי לא נבראו אנשים עד היום הששי, שאז נברא אדם הראשון. אפילו החיות, שהיו יכולות להבחין בין האור לחושך, לא היו עדיין, עד שנבראו ביום החמישי. אולי תאמרו שה' רצה לברוא את האור עבור הצמחים שאף הם זקוקים לאור כדי לגדול. אך אפילו הם נבראו רק ביום השלישי. במלים אחרות, עד היום השלישי לא היה בעולם דבר שהיה דרוש לו אור. לכל המוקדם היה האור צריך להבראות בסוף היום השני, כדי להיות מוכן עבור הצמחים ביום השלישי. מדוע אם כן, כה חשוב היה לברוא את האור ביום הראשון? היה אפשר לבוראו גם למחרת.

רש"י מעיר כי האור שנברא ביום הראשון לבריאה, לא היה האור המוכר לנו שמקורו בשמש. מתי נבראה השמש? ביום הרביעי! ובכן ברור שהאור שהאיר למן היום הראשון לבריאה לא היה אור השמש. ממשיך רש"י ומסביר שה' גנז אור זה לשימוש לעתיד לבוא. את האור הגנוז יגלה ה' שוב כאשר יבוא המשיח. לאור דברים אלה שואל הרבי שאלה שניה: מכיוון שאור זה לא היה נחוץ לשימוש בעולם בהווה, לשם מה בראו ה' בכלל? מה טעם לברוא משהו ואז לומר, "אני גונז את זה עתה בבית גנזי, ואתם תקבלו אותו שוב לאחר 6000 שנה!" אך אם ה' עשה זאת, חייבת להיות סיבה מיוחדת שבגללה הוא עשה את הדבר בדיוק כך.

ספר הזוהר שנכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי, אומר ש"אור" בגימטריא "רז" (207). בקבלה מבואר שהעובדה שמלה מסוימת היא גימטריא של מלה אחרת מראה שיש קשר פנימי בין שתי המלים, אף כי לא תמיד הקשר הוא נהיר. אולם במקרה של המלים "אור" ו"רז" קשה לראות קשר פנימי ביניהן כי, אדרבה, הן מבטאות שני מושגים הפוכים. בארנו לעיל שהאור מצביע על גילוי. ומהו רז? סוד, משהו חבוי וחסוי. לכן סוד מנוגד לאור, לגילוי. וכאן שואל הרבי כיצד יתכן ששתי מלים שתוכנן מנוגד תהיינה שוות בגימטריא שלהן?

כדי לענות על השאלות הנ"ל, מצטט הרבי משל המובא במדרש: כאשר מלך בשר ודם חפץ לבנות ארמון, הוא מכין קודם כל תכנית אדריכלית והנדסית. רק אחרי שהכל תוכנן על הנייר, הוא מתחיל בבנייה עצמה. זו היא גם הדרך שבה בנה ה' את העולם.

אמנם לשון המדרש הוא שהקב"ה נהג כמלך בשר ודם, אך הרבי מסביר שלאמיתו של דבר, מלך בשר ודם בונה בדרך זו, מפני שזו היא הדרך שבה ה' תכנן ובנה את העולם. כי כל דבר כאן למטה הוא בדוגמת שרשו למעלה. לכן אומרים חז"ל שהתורה היא תכנית-הבנייה של הבריאה. ה' "אסתכל באורייתא וברא עלמא". התורה קדמה לעולם ולכן אם אנו רוצים לדעת כיצד צריכים הדברים להיות, אנו חייבים להתבונן בתורה ולמצוא את התשובה. מכל מקום המדרש משתמש במשל של מלך בשר ודם כדי לשבר את אזנינו.

במושגים של התנהגות אנוש, הנה לפני שאדם מחליט לעשות משהו הדורש מאמץ ואירגון, הוא קודם-כל קובע מה מטרת הפעולה המוצעת. רק אחר-כך, הוא מתחיל לתכנן איך לפעול להשגת המטרה, ולבסוף הוא מוציא לפועל את תכניתו. אולם בכל שלב של מימוש התכנית, למרות שהוא זוכר מהי המטרה, האדם בדרך כלל מתרכז באותו שלב מסוים של הפעולה, ולא במפעל בשלמותו. אתן לכן דוגמא: מאז שנת ה'תשמ"ח הפכו ימי הולדת להיות דבר גדול בחיינו (ילדי, למשל, ערכו לכבודי מסיבת יום-הולדת וציירו את גילי על החלון, על ידי סרטי נייר בספרות ענקיות). אך איך יתכן לערוך יום-הולדת ללא עוגה? מוכרחים עוגת יום-הולדת! ואף כי אינני טבחית גדולה בימים אלו, אני מבינה את נחיצות הדבר ומשתדלת לאפות לילדים עוגה בימי הולדתם. כמובן שלא כל עוגה דומה לקודמתה ואני מקבלת הוראות - איזה סוג עוגה, איזה קישוטים, עוגת שוקולד, ציפוי מזוגג לבן, ציפוי מזוגג ורוד וכד'. יום אחד מגיע בני הביתה מיום ההולדת של חברו יענקי, "ליענקי היתה עוגת שוקולד עם ציפוי מזוגג לבן זרוי סוכריות, ותעשי לי עוגה בדיוק כזאת!"

"בודאי, מה שאתה רוצה!"

חיפשתי בספר הבישול ומצאתי מתכון עבור העוגה ועוד אחד עבור הציפוי. לפני שהתחלתי שאלתי את עצמי, לאיזה דברים אזדקק בשביל עשיית העוגה? המתכון אומר: קמח, אבקת סודה, מרגרינה, סוכר וכו'. הופה, נגמרה לי המרגרינה, אצטרך לשלוח את אחד הילדים אל החנות, וילד אחר לשאול סיר אפיה עגול מן השכנה הגרה מעלי. אני מוציאה את הקמח ואת הנפה ומתחילה לנפות. וכך, אני צריכה לעשות כמה וכמה פעולות עד שאוכל ליצור עוגה כמו זו שאכל בני בבית חברו. בינתיים בני מתחיל להילחץ. הוא אומר, "אמא, מה יהיה עם העוגה, את מבזבזת כל כך הרבה זמן, ללכת לחנות, ולנפות את הקמח".

"חמודי", אני עונה, "כדי לעשות עוגה, אני חייבת להשיג קודם כמה דברים. חסרים לי כמה מרכיבים". מקרה קודם של אפיית עוגה עלה בזכרוני בעודי מסבירה את הכרוך באפיית עוגה לבני. ליום הולדתה הקודם החליטה בתי שהיא בעצמה תאפה עוגה. היא אמרה, "אמא, אני אאפה את העוגה, ורק פה ושם אבקש את עזרתך".

בסדר, המתכון היה בעברית ושיערתי שלא תהיה כל תקלה. היא שמה את כל המרכיבים ביחד ואז קראה לי אל המטבח, "אמא, את יכולה לבוא ולטעום כדי לראות אם זה בסדר?" נכנסתי למטבח טעמתי, הטעם היה מוזר. העוגה היתה מרירה כלענה, "מה הכנסת לעוגה הזאת? האם עשית בדיוק לפי המתכון?" התחלנו לקרוא ביחד. "שתי כוסות קמח?" "כן". "כוס קפה, האם הכנסת כוס קפה כמו שהמתכון אומר?" "כן", ענתה. "מדדתי כוס שלמה של נס קפה והכנסתי לעוגה, כמו שכתוב". "רגע", אמרתי לעצמי, "הדבר צריך בירור. האם היא התכוונה לכף נס קפה בתוך כוס מים, או כוס שלמה של נס קפה?" ובכן, אתן יכולות לנחש מפני מה היתה העוגה מרירה. מה למדנו מזה? למדנו שכדי לגרום לכך שהעוגה תצא טעימה, יש להכינה בדיוק לפי המתכון. זהו שיעור מאלף בחיים!

בעודי מעלה זכרונות, איבד הילד את סבלנותו. אני מבזבזת יותר מדי זמן בהשגת כל התבניות והמרכיבים וניפוי הקמח. "תהיה לך עוגה", הרגעתי אותו, "חכה ותראה". לבסוף הוצאתי את המיקסר והתחלתי להכין את העוגה. לאחר שעתיים, ניצבה העוגה על השולחן ואני הוצאתי את חמרי הקישוט והתחלתי לעבוד על שלב ב'. סוף סוף, כעבור שלוש שעות, היתה לנו עוגה, בדיוק כמו זו שהיתה לחברו. המוצר המוגמר הזה תאם בדיוק את מה שהוא התכוון אליו.

הבה נחזור לנקודת הענין. בדיוק כשם שאם האופה עוגה, מתחילה את המשימה כשלנגד עיני רוחה עומדת תמונת המוצר המוגמר, אך היא חייבת לעבור דרך תהליך ארוך עד שהעוגה יוצאת כפי שהיא דמיינה אותה. כך גם, להבדיל, כאשר ה' ברא את העולם, הוא ראה במחשבתו את העולם שבו הוא חפץ, ואת תכנית-הבנייה שלפיה הוא ייברא. כדי שהעולם יהווה את המוצר המוגמר שה' התכוון אליו, יש לשים לב לכל מרכיב, וכל שלב בבנייתו חייב לבוא כסדרו.

כאשר יבוא משיח והאלוקות תתגלה, כאשר יאיר אותו האור שה' גנזו, הכל יהיה גלוי. אז נראה בבהירות את כל מה שהוסתר בזמן הגלות. אנו נבין לשם מה היו צריכות להיות מחלות וטרגדיות, כאב ויסורים, אשר עד אז נראו לנו בלתי נחוצים לגמרי. כרגע איננו מבינים, בדיוק כמו הילד שאיננו מבין מדוע מבזבזת אמו זמן כה רב עם ביצים וקמח ומרגרינה. הוא רוצה עוגה! בעידן המשיח תבוא התכנית האלוקית לידי גילוי, ואז נראה את הכל באופן ברור מאד.

התגלות האור האלוקי אשר נברא ביום הראשון לבריאה, היא תכלית הבריאה, מבאר הרבי, וזה יהיה כאשר יבוא משיח. אך בינתיים אור זה נסתר מאיתנו (אך רק מאיתנו, לא מה', כמובן). כך, בריאת האור ביום הראשון היתה גם הצהרת כוונתו של ה' בבריאת העולם, וגם תכנית-הבנייה של הבריאה.

הרבי מבאר עוד שהביטוי "יהי אור" הוא בלשון העתיד, המורה על כך שהוא עתיד להתגלות כאשר יבוא משיח. אך זה איננו רק "חיזוי" של מה שעתיד להיות, אלא גם הבטחה, "העם ההולכים בחושך, ראו אור גדול" - בזמן המשיח תווכחו שהעולם וכל מה שבו הוא אלוקות.

אולם, התגלותו של האור הזה תלויה במדה רבה בעבודת ה' שאנו עובדים אותו במשך כל זמן הגלות, על ידי לימוד התורה וקיום המצוות, כדברי האדמו"ר הזקן בספר התניא (פרק ל"ז). על ידי התורה והמצוות שהאור האלוקי גנוז בהם, תתמלא התכלית האלוקית בבריאה כולה.

כאן מוסיף הרבי נקודה נוספת שעושה את השיחה כולה ליותר רלוונטית לנו כעקרות-בית ואמהות לילדים קטנים. מכיוון שאנו עסוקות כל היום בכל פרטי הפרטים של ניהול הבית, חיוני הוא שנזכור כי בכל פרט של הפעילות היומית הנדרשת לניהול תקין של הבית, והכוונת ילדינו בדרך הנכונה - יש ניצוץ אלוקי. כדי להגיע אל המטרה הסופית, עלינו לעבור דרך כל אותם פרטים. אולם אסור לנו להסתבך בשיגרת ההישרדות היומית במדה כזו שלא נצליח לראות את התכלית של קיומנו - לגלות את האור. יש הרבה הרבה הזדמנויות לגלות את האור. אנו צריכות רק לפקוח את עינינו ואת אוזנינו לכל אותן הזדמנויות. ואז מובטח לנו - "יהי אור", למרות שכרגע אין אנו רואות אותו.

אם כי הטוב האלוקי - כאשר כל הבריאה תתמלא אור ("יהי אור") - יתגלה בעתיד, מתייחס ה' לכל שלב שבדרך, כאל דבר טוב אף הוא. משום כך, לאחר גמר כל שלב בבריאה, אומרת התורה, "וירא אלוקים כי טוב", בדיוק כשם שנאמר לגבי האור שנברא ביום הראשון. למעשה, המושג אור בתורה קשור תמיד עם טוב. כאשר נולד משה רבינו, אומרת התורה על יוכבד אמו, "ותרא אותו כי טוב הוא". רש"י מבאר שם, "כשנולד נתמלא הבית כולו אורה".

(בקשר לזה, מסורת בידינו מן הבעל-שם-טוב שכאשר אדם בא לקנות דירה, הדבר החשוב ביותר שהוא צריך לחפש בה, הוא לא אם יש בה מטבח גדול, או שירותים על יד חדר ההורים, אלא אם הדירה כולה מוארת, אם הדירה היא "ליכטיג", אזי כדאי לקנותה).

ה' התיחס לכל היבט של הבריאה כאל דבר טוב. פירוש הדבר ש"האור" והתכלית של הבריאה מוטבעים בכל אחד מהיבטיה - בסלעים, בעצים, בדגים וכו', כדי שכל נברא יוכל להגיע אל התכלית שלשמה הוא נברא. האור, הניצוץ האלוקי, קיים בכל חלק של הבריאה, אף כי אין אנו רואים אותו. כך גם לגבי כל מאורע בעולם, יהא זה אפילו המאורע המכאיב ביותר. כיוון שהכל בהשגחה פרטית, לכל דבר יש תפקיד במימוש התכלית העליונה של הבריאה.